החלטה בתיק ת"א 5256-03

1.         ביום ד סיוון תשס"ז (21.5.07) ניתן פסק דין על ידי בית משפט זה (כב' הנשיאה מוסיה ארד), בת.א. 5256/03 בין חיים צברי ז"ל (שאלמנתו ויורשתו הינה המבקשת בבקשה זו) לבין מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "פסק הדין").

2.         פסק דין זה נתן תוקף להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, ביום כו אייר תשס"ז (14.5.07) (להלן - "ההסכם").

3.         הבקשה שהוגשה לבית משפט זה על ידי המבקשת, כותרתה " בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט", והסעד המבוקש בה הוא לזמן את המשיבה, " כדי להראות טעם מדוע לא יכוף אותה בית המשפט בקנס, לציית להוראות פסק הדין".

4.         הבקשה מפורטת וכוללת 29 נספחים, שרובם הינם התכתבות שנערכה החל משנת 2007 ועד היום, בין בא כוח המבקשת לבין נציגי מינהל מקרקעי ישראל (להלן - "המינהל").

5.         המדינה הגיבה בתגובה שאף היא מפורטת ואליה מצורף נספח בן 26 סעיפים חתום על ידי הגב' רחל אמיר, מנהלת המחלקה החקלאית במחוז ירושלים של המינהל, שגם נכחה בדיון היום.

6.         בא כוח המבקשת הגיש תגובה לתשובת המדינה.

7.         שמעתי באורך רוח את טענות הצדדים, החל משעת תחילת הדיון (15:30) ועד עתה (16:50).

8.         פסק הדין וההסכם התייחסו ל-4 נושאים. בא כוח המבקשת, עו"ד יצחק שמידט, הצהיר בפתח הדיון - ולעניין זה הסכימה גם באת כוח המדינה, עו"ד אפרת קרונברגר - כי שני נושאים המפורטים בהסכם - בוצעו. הכוונה היא לנושא המסגרייה (סעיף 5 להסכם), והסדרת בתי הקיט (סעיף 6 להסכם).

9.         כמו כן, הוסכם על הכל כי הנושא הרביעי בהסכם, דהיינו: צירוף מגרש 90 [לדעת המדינה מספרו הנכון הוא 190] לנחלת התובע, הוא נושא שהיום לבטח אין לממשו, שכן הוא מותנה בכך שכל הנושאים הקודמים, הן המסגרייה ובתי הקיט (שעליהם יש הסכמה כי בוצעו, כאמור בפסקה 8 לעיל), והן חוות הסוסים (שעליה אפרט להלן), כל אלה יוסדרו באופן מלא. מאחר שנושא חוות הסוסים לא הוסדר, כפי שיפורט בהמשך, כי אז גם לשיטת המבקש אין מקום לדון בביזיון בית משפט ביחס לנושא הרביעי של צירוף מגרש 90.

10.       למעשה, עיקר הדיון היום הצטמצם בפרשת חוות הסוסים, שלה מיוחדים סעיפים 3, 4 להסכם, שאליהם יש להוסיף את הסעיפים הכלליים בדבר תקופת ביצוע ההסכם (סעיף 9) והאפשרות להאריך את המועדים (סעיף 10).

11.       אינני רואה צורך להאריך יתר על המידה, שכן בעקבות שאלותיי, הובהרה הנקודה הראשונה והחשובה ביותר, שהיא המפתח, או השלב הראשון לביצוע סוגית חוות הסוסים, דהיינו: קבלת היתר מרשויות התכנון לשימוש חורג או שינוי התב"ע.

12.       עו"ד שמידט, שפירט באופן מלא את כל התכתבויותיו עם המינהל, אישר לפניי היום כי לאורך כל השנים הללו, עד היום ממש, טרם הוגשה בקשה פורמאלית לרשות תכנון כלשהי, לא ועדה מקומית ולא ועדה מחוזית, לעניין השימוש החורג או שינוי התב"ע.

13.       אינני נדרש, בשלב זה, לשאלה מדוע הדבר לא נעשה, והאם זה תפקידה של המבקשת או על פי חלוקה "פנימית" בינה לבין מפעיל האורווה (מר גיגי), זה תפקידו. מבחינת הדין, מה שחשוב הוא שאם לא הוגשה בקשה לשימוש חורג, וממילא לא התקבל אישור כזה, לא ניתן להגיע לשלב הבא והוא פנייה למינהל כדי שזה יחתום עם המבקשת חוזה חכירה בעניין אורוות הסוסים.

14.       לכל זה יש להוסיף כי תנאי מוקדם נוסף, שהוא תשריט מתוחם של גבולות אורוות הסוסים, המאושר כדין לשימוש החורג, על ידי הוועדה המקומית (או הוועדה המחוזית), עד כה לא נמסר למינהל. ממילא, צודקת עו"ד קרונברגר, כי אם מבקשת העותרת לחתום על חוזה חכירה, ללא תשריט מאושר כנ"ל, לא ניתן לחתום על החוזה.

15.       עו"ד קרונברגר הוסיפה במהלך הדיון טענות נוספות, עובדתיות, ביחס לשימוש בפועל שנעשה באורווה, בין בדרך של שינוי המצב שהיה בשנת 2007, ועצם הפעלת האורווה, לאחר המועדים שפורט בהסכם ובפסק הדין. לדבריה, בעניין זה יש הודאה של המבקשת (היא הפנתה לאחד ממכתביו של עו"ד שמידט, ב"כ המבקשת) וכן יש ממצאים אובייקטיביים של דו"ח פיקוח (נספח 2 לתגובתה). לדבריה, בנסיבות אלה, על פי כללי המינהל התקין, לא ניתן לשעות לבקשת אזרח לחתום עמו על חוזה חכירה כאשר הוא מפר בריש גלי את דיני התכנון והבנייה, ולמעשה, הוא מפר את פסק הדין, שכן המועד להסדרת עניין אורוות הסוסים - שטרם הוארך רשמית - חלף עבר לו, וכל יום ויום שבו מר גיגי מפעיל את אורוות הסוסים, מבוצעות פעולות שלא כדין.

16.       בעניין זה, יש לזכור שוב את סעיף 10 להסכם המאפשר הארכת מועדים. כמו כן, יש להביא בחשבון את סעיף 26 לתצהיר הגב' רחל אמיר, המאשרת כי " המינהל נאות להמשיך ולקדם את העסקה להקצאת חוות הסוסים, וזאת למרות חלוף המועדים הקצובים הקבועים בפסק הדין, ואף שהתנהלותה של המבקשת אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בו. המינהל ציין כי בפני המבקשת אפשרות להציג למינהל אישור ועדות התכנון לשימוש האמור, ומשכך לא ניתן היה להסדיר את פעילות חוות הסוסים".

17.       ראויה לשבח הצהרת עו"ד קרונברגר, כי עמדה זו של המינהל, שנכתבה בתצהיר מיום 4.12.12, תקפה אף היום, וזאת למרות שבהקשר אחר הדגישה עו"ד קרונברגר את הצורך להילחם כנגד " המערב הפרוע" של מושב אורה, וזאת, גם מכוח פסק דין שניתן על ידי בית משפט זה לפני יומיים (האזכור המלא לא נמסר לי, וממילא לא ראיתי את פסק הדין).

18.       בנסיבות שתוארו לעיל, הצהיר עו"ד שמידט, בסיום סבב הטיעונים, כי הוא ימשיך לפעול במסגרת רשויות התכנון כדי להסדיר תכנונית את חוות הסוסים, ואם יגיע למסקנה כי לא יצליח בכך, יפנה את החווה, כדי שכך תיסלל הדרך בפני מרשתו להגיע לנושא הרביעי, שיש לו חשיבות רבה למרשתו, והוא מגרש 90, וזכויות הבן הממשיך בו.

19.       לאור זאת, ביקש עו"ד שמידט כי בקשתו תימחק, ומדבריו הבנתי כי אם לא תצלח דרכו בפני רשויות התכנון, הוא ישקול את הדרכים המשפטיות ההולמות (כגון: ערעור לוועדה המחוזית או הגשת עתירה מינהלית), אך בכל מקרה, לא ימשיך בהליכי ביזיון בית המשפט, במישור המשפט האזרחי במסגרת ת.א. 5256/03, הוא התיק שלפנינו.